שאלות ותשובות

אתייחס קודם לשאלתך - האם הייעוץ הזוגי נועד לקרב בין בני הזוג או שהוא גם עלול לגרום לפרידה?:יעוץ זוגי אמור לענות על הצורך שלכם, ולכן בתחילת הייעוץ נעשה בירור מהם ציפיותיכם מהתהליך הטיפולי עצמו. אם הציפיות הינן לקרב ביניכם, או להביא ליותר מחויבות, זה יהיה כיוון הייעוץ. אם הציפיות שלכם הינן לברר מהם המרכיבים שלהקשר הזוגי, מה כל אחד מכם מביא לתוך הקשר, מהן עמדותיו של כל אחד לגבי זוגיות ונישואים והאם הקשר מושתת על יסודות בריאים או פתולוגיים - יתכן גם מצב שבו התהליך עלול להאיץ את הפרידה, שהייתה אולי מתרחשת במועד מאוחר יותר. מה שאני רוצה לומר בכך הוא שתהליך ייעוץ עשוי לזרז תהליכים, שכן דפוסים ומרכיבים לא-מודעים עולים על פני השטח. באשר להתלבטות של חברך האם את האחת - אני סבורה כי אם אחרי שלוש שנות חברות עדיין אין הוא בטוח בכך, ועדיין אין הוא יכול להיות מחויב לקשר של נישואין בעתיד הקרוב, כדאי בהחלט ללכת לייעוץ זוגי, ואפילו אם תוצאתו תהיה פרידה - אלא אם כן את מוכנה להמשיך קשר ללא תוחלת. ממליצה לך לקרוא את הפרק "שלבי הזוגיות" (ובעיקר הפיסקה שלב ההתחייבות) בספרי בנות קסנטינה . נראה לי שתמצאי שם הן את תיאור הקשר והן את ההבנה מה כל אחד מכם רוצה וצריך. בהצלחה, ד"ר שרה ברסלרמן

אתם נשואים ארבעה חודשים ולא ציינת כמה זמן הכרתם לפני הנישואים, או האם גרתם יחד קודם לכן, והדבר חשוב לתשובתי. יחד עם זאת, העובדה שאתם נשואים "טריים" מרמזת על העובדה שאתם נמצאים כרגע בשלב חשוב מאוד לזוגיות: "שלב עריכת החוזה הזוגי הבלתי כתוב" ביניכם. כשזוג מקים תא משפחתי חדש, יש לו משימה התפתחותית חשובה מאוד: קביעת הכללים הזוגיים, גיבוש חלוקת התפקידים המשפחתיים, הבנה הדדית של איך צריכים להיות היחסים הזוגיים, על מה כל אחד מוותר מהיחסים הקודמים שהיו לו (וזה כולל גם את הנאמנות הקודמת לבני משפחה ולחברים מהעבר) ועוד. אין הכוונה לניתוק של קשרים אחרים, אלא להבנה שהזוגיות החדשה מקבלת עדיפות על קשרים קודמים, וכי המשימה החשובה ביותר של שניכם היא לשרטט את גבולות התא המשפחתי שלכם מול שאר העולם. "החוזה הזוגי הבלתי כתוב" הינו למעשה גם בלתי מודע. בדרך כלל, כשהדברים מתנהלים כשורה, בני הזוג אינם יושבים ומדברים על כל הסוגיות אותן ציינתי, כי כאמור - החוזה הזה הוא לא מודע וכן גם לא מבוטא במילים. אני ממליצה מאוד לא לחכות עם הפנייה לטיפול זוגי, מכיוון שהשלב בו אתם נמצאים- הינו קריטי להמשך הנישואין, בברכה, ד"ר שרה ברסלרמן

מדבריך עולה שהחשש העיקרי שלך הינו מפני הקושי להישאר ללא בן זוג אחרי הפרידה, ולאו דווקא מהוויתור על הזוגיות עם בעלך או מהשלכות הפרידה על בנך. מתיאורך את היחסים ביניכם אינני בטוחה שהמלצה לפנייה לטיפול זוגי הינה ריאלית, שכן אין בדבריך כל רמז לרצון של שניכם לשפר את היחסים ביניכם. נשאר, אם כן, רק החשש שלך מפני הצפוי לך ב"שוק הבשר". אכן, אף אחד אינו יכול להבטיח לך זוגיות מהירה ומוצלחת מייד עם הפרידה, אך מעצם החשש שלך עולות שאלות רבות: האם צריך להיות בכל מחיר עם בן זוג? כיצד זה היית מוכנה לחיות בניכור עם בן זוגך עד עכשיו? האם לחיים ללא חום וחברות אין מחיר נפשי גבוה יותר מאשר להיות לבד? מדוע עד כה לא ניסיתם לברר את הסיבות למצב היחסים ולנסות לשקמם? האם את סבורה שלחייך אין ערך בפני עצמם, גם אם אין את נמצאת בזוגיות רשמית כלשהי? האם בקשר חדש לא תגיעי לאותו מבוי סתום כמו בקשר הנוכחי? האם הגדרתך את תחום היחסים הזוגיים כ"שוק בשר" ש"הינו רע כיום" אינו מעיד על עמדתך הבסיסית כלפי תחום שאמור להיות רגשי? יכולתי לשאול עוד שאלות רבות, אך נדמה לי ששאלות אלו את צריכה לברר עם עצמך, ורצוי באמצעות טיפול פרטני שיאפשר לך לבחון את התשובות להן, ולהבין את סיבת "היתקעותך" ביחסים בלתי מספקים, לפני שתהיי בשלה ליחסים חדשים. בעזרת טיפול שכזה תוכלי להיות מוכנה יותר, הן לפרידה והן לקשר חדש. מאחלת לך הצלחה, ד"ר שרה ברסלרמן.

שלום לך. לא ציינת האם את מטופלת תרופתית, ואם כן - האם את נפגשת עם פסיכיאטר באופן תקופתי. לשאלתך - אין חוקים וכללים נוקשים לגבי דיכאון, בעיקר מפני שעדיין לא הכול ידוע וברור לגביו. מדי פעם מתפרסמים מחקרים חדשים, המתייחסים למקורות הדיכאון (גנטיים, כימיים, רגשיים, רוחניים, תזונתיים וכו'), ושום כיוון אינו חד משמעי. בנוסף על כך, כל אדם הינו מערכת פיזיולוגית, רגשית, קוגנטיבית ורוחנית ייחודית, עם מסע חיים שונה, עם צמתים אחרים בשלבי החיים השונים - ולעתים אנשים עשויים דווקא להתחזק עם הגיל! כך, המשברים הקשים שעברת (וללא עזרה מקצועית?!) ייתכן שחיזקו אותך ולא החלישו אותך, כי שרדת אותם! בנוסף, דיכאון, כפי שאת ודאי יכולה להעיד, אינו מצב סטטי, אלא עולה ויורד במשך הזמן; בתוך כך גם יש שינוי בתחושת החוסר באנרגיות והחוסר במוטיבציות לעשייה. כשעזבת את הטיפול בזמנו היית במצב דיכאוני חריף, שלא אפשר לך להמשיך בו. עצם העובדה שאת כותבת לי עכשיו, מעידה על כך שמצבך היום שונה, לפחות במקצת, ועשוי לאפשר לך לעשות את המאמץ הכרוך בטיפול. מכאן, דעתי בנושא ברורה - לא זו בלבד שלעולם לא מאוחר להתחיל בטיפול, אלא שאולי לא היית בזמנו בשלה לטיפול כפי שאת בשלה היום, דווקא בגלל המשברים הנוספים שחווית! לכי גם לרופא משפחה או לפסיכיאטר לקבלת תרופות, אם עדיין אינך מטופלת בהן, וכמובן לטיפול פסיכולוגי, ושיהיה לך המון בהצלחה. ד"ר שרה ברסלרמן.

התאהבות במטפל או במטפלת הינה דבר שכיח מאוד ולא קשור לנטייתך המינית. למעשה, הרגש הזה, שבשפה המקצועית נקרא "העברה", הינו כלי מאוד מרכזי בתהליך הטיפולי. מכאן תוכלי להבין כי חשוב מאוד שתספרי למטפלת על רגשותיך. בוודאי שזו לא סיבה להפסיק את הטיפול, אלא צומת להתקדמות משמעותית של הטיפול. אינך צריכה לחשוש מתגובת המטפלת לגילוי שלך, שכן מטפל מקצועי נתקל כבר במצבים כאלו, יודע להתמודד איתם ויודע להשתמש בהם לטובת המטופל והתהליך הטיפולי. כאן המקום לציין, שבגלל החשיבות של רגשות ה"העברה" והאמון שרוחש המטופל למטפל, אסור למטפל לנצל רגשות אלו של המטופל לתועלתו האישית. זוהי הפרה גסה של כללי האתיקה המקצועית והמוסר האנושי, ואם מטופל חש כי האינטרס של המטפל מקבל עדיפות על פני האינטרס שלו - זו בהחלט אינדיקציה להפסקת הטיפול! בברכה, ד"ר שרה ברסלרמן.

גם פסיכולוג וגם פסיכותרפיסט עוסקים בשיטת טיפול זהה: טיפול נפשי בשיחות. המונח "פסיכולוגיה" הינו למעשה "תורת הנפש", ואילו "פסיכותרפיה" פירושה "טיפול נפשי" - כלומר, היישום המעשי של הידע לגבי הנפש. ההבדל הינו במסלול ההכשרה האקדמי - פסיכולוג הינו מי שרכש את מקצועו דרך לימוד אקדמי בפסיכולוגיה במסלול קליני כלשהו, והוא חייב להיות בעל תואר שני לפחות ורשום בפנקס הפסיכולוגים. פסיכותרפיסט הינו איש מקצוע שרכש את הידע והמומחיות שלו בתחומי ידע קרובים (כמו עבודה סוציאלית, ייעוץ וכו') או בלימודים ממוקדים של פסיכותרפיה, טיפול משפחתי ועוד. לימודים אלו אינם קשורים ללימודים אקדמיים, אלא הינם הכשרה מקצועית נפרדת. מעבר לתיוג זה, כל מי שעוסק בטיפול נפשי אמור להיות מקצועי, אמין, מסור לטובת המטופל ובעל יכולת ליצור בינו ובין המטופל קשר של אמון, אכפתיות וביטחון. גם פסיכולוג וגם פסיכותרפיסט, במידה שהם מבצעים את עבודתם נאמנה, יכולים לעזור למטופל באותה מידה. תחושתך לגבי המטפל ויכולתו לעזור לך בבעייתך, כמו גם ה"כימייה" ביניכם, הינה חשובה יותר מאשר הגדרה מקצועית זו או אחרת. בברכה, ד"ר שרה ברסלרמן.

ראשית, עליך לעבור את הבירורים הרפואיים לגבי תפקוד הלב ותפקודים אחרים. במידה והללו אכן יימצאו תקינים, ייתכן שהלחצים בחזה קשורים ללחץ נפשי, ומסיבה זו הציע לך הפסיכיאטר את שיטת הטיפול הנקראת "טיפול קוגניטיבי-התנהגותי" (CBT). שיטת טיפול פסיכולוגי זו מתמקדת בקשר שבין מערך המחשבות והעמדות שלנו כלפי עצמנו והעולם, ובין תגובותינו הרגשיות וההתנהגותיות. העמדה והמחשבה שלנו כלפי אירועים שונים בחיינו, מביאים לפרשנות שונה של כל אחד מאיתנו לאותו אירוע. לדוגמה, את חשה לחץ בחזה ועוברת בירור ללמידת תפקוד הלב שלך, אך הפרשנות שלך ללחץ הפיזי ולהמלצה לעבור בירור רפואי כבר מביאים אותך לחרדה מפני היותך שייכת לקבוצת סיכון למחלת לב. דוגמה זו מראה על חשיבה שיש בה הגזמה, הנחות מוטעות וקיצוניות במסקנות. בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מלמדים כיצד העמדות המוקדמות שלך, שנוצרו בשל התפתחות אישית מסוימת ואירועים טראומתיים בעבר, משפיעות על החשיבה שלך והפרשנות שלך למצבים שונים בחייך היום, וכיצד לשנות זאת. כפי שציינת בדבריך, עברת חיים לא קלים, בלשון המעטה. האנשים שהיו אמורים להיות הקרובים לך ביותר, התומכים והאוהבים ביותר - הוריך, בעלך ובנך - אכזבו אותך והתעללו בך. אין פלא, לכן, שהאירועים בחייך עיצבו אותך להאמין ולחשוב בצורה שלילית לגבי עצמך ולגבי אנשים אחרים. כמו כן, עולה מהדברים שכתבת תחושה של בלבול, מצוקה והרגשה שלך שאת לבד בעולם. משום כך, אני סבורה שבכל מקרה כדאי לך לחפש ייעוץ פסיכולוגי, שיעזור לך "לעשות סדר" בחייך.

שלום רב, מהנתונים המעטים שמסרת, קשה לי להסיק מסקנות ולייעץ לך. כדאי לבדוק איזה דברים מעצבנים אותו. יתכן שיש דברים שלא נעים לו לומר לך (כמו ריח גוף או פה שמפריע, למשל) ולכן הוא פחות נמשך אליך. זוגיות טובה פירושה - יכולת לדבר בגלוי על מה שמפריע, מתוך הידיעה שהדברים יתקבלו בפתיחות. אולי יש כאן לשניכם הזדמנות לתרגל פתיחות וכנות!? בכל מקרה, אל תשאירי את הדברים במצבם הנוכחי, כי הקשר עלול רק להתדרדר עוד יותר.. בברכה, ד"ר שרה ברסלרמן

שלום, יכול להיות שהרגשתך מוצדקת, והזוג הצעיר באמת הלך יותר לצד של הכלה. התופעה הזו עשויה להתרחש גם בעתיד, מכיוון שבאופן טבעי הכלה נוטה יותר להיות עם משפחת המוצא שלה, והנשים יותר קובעות היכן יהיו הן ובעליהן. למרות זאת, כדאי לא לעשות את ההשוואה הזו, ובטח לא להציף אותה בגלוי ולדבר איתם על כך. אם תדברו על זה, לא חשוב עם מי- הדבר ייתפרש אצל הזוג כלחץ מצדכם- והתוצאה תהיה שלא יהיה להם נעים לבוא אליכם ולשמוע ביקורת. מכיוון שכבר אמרת משהו בנדון, הרי אי אפשר להחזיר את הדברים, אלא להמשיך הלאה ולהימנע בעתיד ממלכודות דומות.. קבלו אותם בברכה ובחיבה לכשיבואו- וכך יהיה להם נעים לבוא יותר ויותר! חג שמח, דר' שרה ברסלרמן

מבחינתי אני מאד רוצה קשר זוגי טוב ובריא (אני עברתי נישואין לא קלים ואח"כ גירושין עוד יותר קשים תביעות משמורת מצד בעלי לשעבר , גביית מזונות דרך הוצאה לפועל ועוד) אך אינני יודעת איפה ואיך להתחיל יש לי פחדים שאולי זה לא יצליח אני אפילו לא מסוגלת להתמודד עם זה שלבוא אליו ולבקש ממנו שנתחייב אחד לשני ונגלה יותר רצינות בקשר , פשוט מצב שאחד מאיתנו צריך להתחיל כדי שמשהו ימשך.. אני מאוד רוצה זוגיות ואפילו להביא עוד ילד ושתהיה לנו משפחה כי אני מאד אוהבת אותו עד כדי כך שאחרי הכל אני רוצה למסד את הקשר בנישואין. איך מתחילים ומאיפה מתחילים ??? שלום, שאלתך לא לגמרי ברורה. אם הבנתי נכון, הבעייה כרגע היא שאת רוצה שהקשר ביניכם יעבור לשלב של מחוייבות, נישואין וילד נוסף, ואילו חברך אינו מראה סימנים לרצון דומה. מצד שני, כתבת לי כי גם לך יש פחדים לגבי הצלחת הקשר ביניכם- וכאן אי הבהירות. בסך הכל הזמן בו אתם בקשר של "חברות" הוא לא ארוך מאוד. בכל במצב אחר, ראוי היה לחכות קצת יותר, כדי ששניכם תיווכחו שהקשר יציב וטוב. לא כתבת לי על כך, אך אני מניחה שרצונך בילד נוסף, והשעון הביולוגי הנשי, גורמים לך לרצות לקדם את הקשר. למרות זאת, הייתי מחכה עוד חודשים מעטים, כדי שאומנם תהיי בטוחה שאת מסוגלת להסתדר איתו (ולא תמיד קל לחיות עם אדם בעל רגשות שליליים ובעל הפרעת למידה וקשב). יתכן כי גם הוא יוכל בפרק זמן זה לפתח אמון כלפיך וכלפי זוגיותכם. מאחלת לך זוגיות טובה והרבה הצלחה, שרה

ואח"כ גירושין עוד יותר קשים תביעות משמורת מצד בעלי לשעבר , גביית מזונות דרך הוצאה לפועל ועוד) אך אינני יודעת איפה ואיך להתחיל יש לי פחדים שאולי זה לא יצליח אני אפילו לא מסוגלת להתמודד עם זה שלבוא אליו ולבקש ממנו שנתחייב אחד לשני ונגלה יותר רצינות בקשר , פשוט מצב שאחד מאיתנו צריך להתחיל כדי שמשהו ימשך.. אני מאוד רוצה זוגיות ואפילו להביא עוד ילד ושתהיה לנו משפחה כי אני מאד אוהבת אותו עד כדי כך שאחרי הכל אני רוצה למסד את הקשר בנישואין. איך מתחילים ומאיפה מתחילים ??? שלום, אני מסכימה איתכם שהבעיות בינכם נובעות, בחלקן הגדול, מכך שאתם גרים שנתיים (!) אצל ההורים. קשה מאוד לפתח כך זוגיות בכלל, וזוגיות טובה- בפרט. לדעתי, לפני שאתם מתחילים יעוץ זוגי, אתם צריכים לשקול מעבר דירה, ובעקבותיה גם נפרדות וגבולות מההורים. יתכן כי המעבר לכשעצמו וההבנה שאתם יחידה נפרדת- יעשו את היחסים שלכם טובים ונכונים יותר. לא ציינת מה הסיבה לכך שאתם גרים עם ההורים שלך (אני מניחה שהסיבה הינה כלכלית), אך כדאי לעשות כל מאמץ (כולל עזרה מההורים) כדי לבנות מחדש את זוגיותכם. בהצלחה, ד"ר שרה ברסלרמן

שלום, אומר לך בגלוי: מסתבר שהאיש שלך אינו רואה בך מישהי לקשר שיכול להיות רציני, מחוייב ופומבי. הוא עושה הבחנה בין האשה שאיתה הוא רוצה להתחתן, לבין האשה שאיתה הוא רוצה להתרגש. הוא אומר לך באופן חד משמעי שאינו רואה בך בת זוג לגיטימית לזוגיות מלאה. אם את מוכנה להישאר "האשה שבצל"- המשיכי איתו בקשר הזה. במידה ואת חושבת שמגיעה לך מערכת יחסים מלאה- את יודעת מה את צריכה לעשות.. רק אל תשלי את עצמך - כי העובדות בלתי ניתנות להכחשה! בברכה, ד"ר שרה ברסלרמן

שלום, שאלתך לא לגמרי ברורה. אם הבנתי נכון, הבעייה כרגע היא שאת רוצה שהקשר ביניכם יעבור לשלב של מחוייבות, נישואין וילד נוסף, ואילו חברך אינו מראה סימנים לרצון דומה. מצד שני, כתבת לי כי גם לך יש פחדים לגבי הצלחת הקשר ביניכם- וכאן אי הבהירות. בסך הכל הזמן בו אתם בקשר של "חברות" הוא לא ארוך מאוד. בכל במצב אחר, ראוי היה לחכות קצת יותר, כדי ששניכם תיווכחו שהקשר יציב וטוב. לא כתבת לי על כך, אך אני מניחה שרצונך בילד נוסף, והשעון הביולוגי הנשי, גורמים לך לרצות לקדם את הקשר. למרות זאת, הייתי מחכה עוד חודשים מעטים, כדי שאומנם תהיי בטוחה שאת מסוגלת להסתדר איתו (ולא תמיד קל לחיות עם אדם בעל רגשות שליליים ובעל הפרעת למידה וקשב). יתכן כי גם הוא יוכל בפרק זמן זה לפתח אמון כלפיך וכלפי זוגיותכם. מאחלת לך זוגיות טובה והרבה הצלחה, שרה

שאלה: אך למצא פתרון לבעיה זן, כי בצד אחד אני אוהבת אותו ולא רוצה להישאר לבד, בצד שני זה הבן שלי? מאוד קשה לי למצא תשובה למרות שכולם אומרים לי לעזוב אותו. שלום לא זורקים ילד בן 18 מהבית. איזה אדם עם לב אנושי מבקש ממך דבר כזה? איך הבן שלך ירגיש אם תסכימי לזה? איך הבן הבכור שלך מרגיש אחרי שנתת לו לסלק אותו מהבית? ואיך היחסים שלך עם הבן הבכור? אני חושבת שהוא לא אוהב אותך מספיק, אם הוא מכניס אותך לדילמה כזאת! אולי בעוד זמן מה הוא יבקש גם ממך לעזוב את הבית? את צריכה לברר אצל עורך דין מה הזכויות שלך לפי ההסכם ממון ולפי חוק הידועים בציבור. בשום אופן אל תסכימי להוציא את הבן מהבית- גם אם זה יקלקל את היחסים עם הגבר, כי יש ותהיה בעיה ביחסים בכל מקרה! את צריכה להיות חזקה, כי אם תוותרי- את תכעסי עליו ותרגישי אשמה כלפי בנך, והזוגיות שלך בין כה וכה תסתיים בסופו של דבר. בהצלחה, ד"ר שרה ברסלרמן

שלום סיון, נדמה לי שהתשובה ברורה גם לך: כדאי לך מאוד להעזר באיש מקצוע שיעזור לך להשאיר את העבר מאחוריך ולהתחיל לחיות מחדש.. בברכה, שרה

עד היום התינוק כבר בן שנה וחודשיים - היא לא טורחת להתעניין לא בי ולא בנכדה, היא מסתפקת בלראות אותו אחת לשבועיים/ שלושה/ חודש. יש לציין כי אנו גרים מרחק כ-5 דקות הליכה. עוד אוסיף כי אימו היא סבתא מדהימה לשני הנכדים מאחותו של בן זוגי. אני ובעלי פגועים עד עמקי נשמתנו! בעלי ניסה להתעמת איתה בנידון אך "השתפן"; ככל שעובר הזמן ומאכזבה לאכזבה אני מרגישה שנאה כלפיה, ואני נאלצת להיות צבועה עימה. מה עושים??? אני מוצאת עצמי מוציאה תסכולים על בן זוגי, כל פעם שאני מתאכזבת. והוא שמאוכזב לא פחות מתוסכל פעמיים, גם פגוע מהם וגם מתבאס ממצבי. אודה על תשובתך!!! שלום ל., ראשית, עלי לציין שהתרשמתי מאוד מהעמדה שלך כלפי חמותך, ומהרצון שלך להיות נאהבת על ידה, וכמובן שתאהב גם את בנך. דרך המילים הכועסות שלך, לא יכולתי שלא להבחין בהוגנות שלך ובניסיון להיות אובייקטיבית (ואפילו כלפי הילדים של גיסתך), ובכך שאת מכינה את בנך לפגישה נעימה עם סבתו. לא אוכל להתיחס לעומק למצב ובעיקר לחמותך, כי אינני מכירה אותה, ויתכן שהדברים שהיא רואה, הם שונים. יתכן כי היא באמת אוהבת אותך, אך יכולת נתינת האהבה אצלה היא מוגבלת, והיא מנותבת כל כולה לבת שלה ולילדיה. מכיוון שאצלך כבר הבשיל הכעס לשנאה כלפיה, אוכל לומר לך רק זאת: נסי להוריד את הציפיות שלך מההורים של בעלך. קיבלת מהם את המתנה היפה ביותר- בן זוג מקסים, כהגדרתך. אל תצפי מהם להיות חמים ואוהבים, אלא קבלי מהם רק את מה שהם יכולים לתת. יש לך משפחה משלך, וחבל להעכיר את האוירה במשפחה שלך, ולגרום לצער שלך ושל בעלך. המצב של יחסים עכורים עם הורי הבעל, ויחסים טובים בינך ובינו, הרי עדיף על מצב הפוך.. מאחלת לך המשך נישואים טובים, הנמכת ציפיות והפחתת כעסים, שרה

הוא לא מעוניין בטיפול זוגי. אני מרגישה שכל האופי שלי וההתנהגות שלי השתנתה בזמן האחרון (לחץ, דיכאון, עצב רב), ובנוסף, קשה לי להתמודד עם ההורים שלו, שלהם השקפה שונה על החיים ממני ובאגרסיביות מנסים לכפות את דרכם עלינו. מה לעשות? לעבור טיפול לבד? לתת לזה זמן? שלום, עברת משבר בגידה ופגיעה קשה באמון בחבר שלך; את חווה משבר אישי במצב הרוח ובהתנהגות- וכל מה שיש לחבר לומר זה שהוא "לא מעוניין בטיפול זוגי"? מה שיש לי לומר הוא, שהבחור ייקח אחריות על התנהגותו, ייקח אחריות על השינוי שחל בך ועל הקושי שיש לו חלק בו, ובמחילה מכבודו- יתאמץ ויבוא איתך ליעוץ זוגי. קל לומר לך לשכוח מה שגילית ולחזור להרגיש כרגיל ("להשאיר את הסיפור מאחור"), אך קשה מאוד לבצע את זה. למעשה, מה שחברך אומר לך הוא שאת צריכה להתמודד עם הקושי הזה לבד?!! זו לא נראית לי הדרך הנכונה.. בהצלחה, דר' שרה ברסלרמן

שלום, אתם חברים מגיל 18, וזה טבעי שאחרי שלוש שנים ההתאהבות חולפת. לו היית כבר אחרי כמה מערכות יחסים רציניות, ושוקל להתכונן לשלב של הקמת משפחה, הייתי אומרת שיש מקום לייעוץ זוגי. אך בגיל הצעיר שלכם, ומכיוון שאתה כבר לא בטוח ברגשותיך כלפיה (בתרגום פשוט- אתה כבר לא מרגיש שאתה אוהב אותה), סביר שתרצה לבחון עוד מערכות יחסים. אל תחפש את הסיבות למה שאתה מרגיש לתכונות האופי שלה. גם אין טעם להעמיד פנים ולהיות מאולץ. לכן, אינני רואה טעם ואני לא ממליצה, במקרה שלכם, לפנות לייעוץ זוגי. תצטרך, כנראה, להיות אמיץ, ולדבר איתה על מה שאתה מרגיש. כדי להקל על שניכם, יתכן שכדאי לכם לשקול פרידה לזמן שתסכימו עליו מראש- ולראות מה יקרה בהמשך. בהצלחה, ד"ר שרה ברסלרמן

וזה לא שחסר לנו משהו ברוך השם יש הכל אני אודה לך אם תוכלי להסביר לי את מה שהוא אמר מה הייתה הכוונה שלו? האם הוא רציני איתי? כי 5 שנים זה לא צחוק. אודה לך מאוד אם תוכלי לענות לי על זה בהקדם האפשרי אני בהחלט יכולה להבין את תחושת העלבון שלך. כשהוא אומר "כל דבר בזמן שלו"- הוא בעצם אומר לך שמבחינתו עוד לא הגיע הזמן. לא כתבת לי בני כמה אתם- כי גם זה גורם בעל חשיבות לגבי ההחלטה ותחושת הבשלות. מאחר ואת כבר בשלה לנישואין (חמש שנים הן באמת תקופה ארוכה ומספקת), יתכן וכדאי שתדברי איתו שוב על טווח זמן כלשהו- שנראה לו סביר. לאור תשובתו, תצטרכי לעשות את ההחלטות שלך.. בברכה, שרה

על פי מה שהיא משדרת העניין לא מפריע לה ולמרות שדיברתי איתה כמה פעמים לא חל שום שינוי חיובי בקשר ליחס אלי. אני מרגיש כמו אויר בבית ,מוצא את עצמי בודד ולבד ומשווע לשינוי! איני רוצה למצוא את עצמי מבלה את המשך חיי בצורה כזו אומללה ללא אהבה וללא בת זוג ,ולכן קיימת אצלי מחשבה די הרבה זמן לגבי עזיבת הבית ופרידה -למרות כל הצער והכאב שכרוך בכך, אך אני לא רואה כבר שום ברירה אחרת. מה לעשות ?ואיך לדעתך עליי לנהוג? בתוך תוכי אני בהרגשה שהיא לא מעונינת ופוחדת מפירוק המשפחה תודה על תשובה מהירה שלום אבי, אם הבנתי אותך נכון- הרי שאתה כבר "בישלת" בתוכך את רעיון הפרידה ואתה בשל אליו, בעוד אשתך כלל אינה מודעת לעמדתך ולרצונך, ואין בה שאיפה משל עצמה להתגרש. ואם אכן כך הדבר, האם אתה שואל אותי כיצד להביא אותה לאותו מקום בו אתה נמצא? תוכל, כמובן, ליזום שיחה רצינית ובה להביע את מה שכתבת לי, ולבקש ממנה להתחיל לעבד את האפשרות הזו. קח בחשבון תגובות לא נעימות, וגם שהיא תצטרך זמן (הרי גם אתה חשבת וגלגלת בראשך את הרעיון להיפרד במשך זמן לא קצר) כדי לחשוב ולהתרגל לרעיון. אפשרות שנייה הינה להציע לה ללכת לייעוץ זוגי -כדי לטפל ביחסים הלא מספקים שלכם. הרציונל של המהלך הזה הינו כפול: א. יתכן ו"ניעור" היחסים יחזיר גם אותך למצב של רצון להשקיע בקשר ולתקנו. זאת, בתנאי שנשאר בכך אפילו רצון כלשהו לשפר את הקשר. ב. אם יסתבר ששניכם לא יכולים לנהל אחרת את יחסיכם, הפתרון של גירושין יגיע מעצמו, ולא יהיה חד צדדי- ועל כן הוא יהיה גם פחות פוגעני. הרבה הצלחה, שרה

אני מבקשת מהן מתלות קלות כגון פינוי השולחן לאחר אוכל סידור המיטה שלהן, והן מגיבות בצעקות ובעצבים לא מובנים. וגם מסרבות לדבר איתי כמה ימים עושות ברוגז, מבקשת אני מענה למצב מטריד זה הגורם לאווירה לא נעימה בבית, לויכוחים מיותרים , ולעצב מצידי בתודה מראש ההורים שלום להורים, הבעייה שהעליתם קשה מאוד לפתרון דרך דואר אלקטרוני. להתנהגות של הבנות יכולות להיות סיבות רבות, ומאחר ואני לא מכירה אותן ואתכם, אני יכולה רק לנחש: יתכן שהן מרגישות מקופחות ביחס לאחיהן? יתכן שהן חשות שתשומת הלב המשפחתית מוקדשת לך, אבי, שעובר תהליך רפואי לא פשוט? יתכן שהן לא מרגישות חלק מהמשפחה, ויצרו לעצמן "בועה" משלהן? יתכן שהן מרגישות שכל הזמן דורשים מהן, לא מרוצים מהן- והן ויתרו לגמרי? כפי שאתם רואים- אין לי מושג מה קורה אצלכם. אני חושבת שכדאי לכם לשקול פנייה לטיפול משפחתי, שם אפשר יהיה להיכנס לעומק היחסים במשפחה ולעזור לכם לפתור את הקשיים. בכל מקרה, אני מציעה "לרדת" מהדרישות כלפיהן, לשתף אותן בשיחות ובדיבורים על מה שעובר עליכם- בלי ביקורת ובלי לדרוש דבר. אם הן תרגשנה שחל שינוי בהתייחסות שלכם אליהן- אני מקווה שהמעורבות שלהן בעזרה בבית תבוא מעצמה- וזה כמובן הכי טוב. בהצלחה, דר' שרה ברסלרמן

הבן הנטוש מזדהה מבחינת מינו עם אביו, אך אסטרטגית תופס את אמו כקריטית להישרדותו, ולכן בוחר ב"צד" של אמא, וסולד מאביו; ככל שהוא סולד יותר מאבא, הוא גם מנסה להידמות לו פחות, ובו-בזמן חש געגוע פנימי ל"אבא שלא היה לי" - מה שיכול להפוך למשיכה לגברים אחרים". צד את עיני גם המשפט: "פרויד כינה תופעה זו כ"כפיית החזרה"- הגורמת לנו לשחזר חוויות ויחסים מהעבר". אני מתמודד עם נטיות הומוסקסואליות מהסיבה דלעיל (האב) ומרגיש שכפיית החזרה משפיע עליי באופן בו אני מתאהב בגברים שאינם יכולים להביע רגש ואהבה אליי כמו אבא שלי מאוד אשמח להתייחסותך שלום, אני שמחה שמצאת את המאמר מעניין. בכל מקרה, אם לא ניתפס דווקא למונח המסוים "כפיית החזרה"- מה שבעצם זה אומר נמצא בכל תיאוריה של בחירת בני זוג (ולא משנה אם מאותו מין או מהמין השני): אנחנו בוחרים את בן הזוג שיזכיר לנו את אותו הורה שאיתו יש לנו משהו לא סגור מהילדות. ולמה אנחנו עושים זאת (לעיתים באופן לא מודע)? למה לא נבחר דווקא במישהו שיהיה זמין, אוהב ומפצה? מכיוון שזה השיעור ההתפתחותי שלנו כבוגרים, מאחר וכילדים לא יכולנו לעשות הרבה כדי לשנות את המצב או את ההורה שפגע בנו. וכעת, כבוגרים, ודווקא דרך הזוגיות, אנחנו יכולים להשפיע הן על היחסים, הן על בן הזוג בהתייחסותו אלינו והן על עצמנו בתוך הקשר. כבוגרים, יש לנו הרבה יותר כלים לכך. הכוונה אינה לחזור שוב ושוב על אותה התנהגות שהתנהגנו בילדותנו מול האב הנעדר או המתעלל. כי אחרת שוב ושוב נבחר באותה דמות. הכוונה היא שיש כאן הזדמנות לפתור את הקונפליקט אחת ולתמיד. לסגור את הפצע שאנחנו נושאים איתנו – והפעם באופן שיחזק אותנו! במקרה שלך- אתה יכול דרך הזוגיות להתעמת עם בן הזוג המאכזב, להיפרד ממנו מיוזמתך, לבחון אם באמת בן הזוג אינו מעניק אהבה או שזו רק הפרשנות שלך, אולי לנסות לבנות את הקשר על ביטויי שונה לאהבה מאשר אתה סבור שצריך להיות לה. ואולי תוכל למצוא בעצמך את ה"שיעור" המתאים לך בהתמודדות המחודשת שלך עם פצעי ילדותך.. זה תמיד מזכיר לי את השורה מהשיר ששר מתי כספי : "זו ילדותי השנייה.."- כן, גם זוגיות היא הזדמנות נוספת לתיקון חסכי הילדות.. בברכה, שרה

שלום, לצערי, אני לא חושבת שאת יכולה לעשות משהו אקטיבי שיגרום לו לפתע, אחרי 3 שנים, להתאהב. בראשו ובליבו כבר יש לך מקום של מישהי שאיתה הוא עושה סקס, בלי צורך להשקיע ולהרגיש. את תצטרכי להחליט: להמשיך ככה (ובינתיים לא לאפשר לעצמך לקיים זוגיות מלאה יותר, או להודיע לו שזה כבר לא מה שאת רוצה מהקשר. אם תבחרי באפשרות השנייה- יתכן, רק יתכן, שהוא יוכל לראות שקשה לו בלעדיך, כשאת כבר לא זמינה עבורו לסיפוק צורך מיני בלבד, ואולי משהו יוכל להתפתח. אך אני מאוד סקפטית לגבי האפשרות הזו. אני חושבת שמגיע לך לחוות יחסים אמיתיים ומלאים, שבהם את אוהבת ונאהבת, ושהמין הוא רק חלק מהם, אך לא החלק היחידי. בברכה, שרה