אתם נשואים ארבעה חודשים ולא ציינת כמה זמן הכרתם לפני הנישואים, או האם גרתם יחד קודם לכן, והדבר חשוב לתשובתי. יחד עם זאת, העובדה שאתם נשואים "טריים" מרמזת על העובדה שאתם נמצאים כרגע בשלב חשוב מאוד לזוגיות:

 "שלב עריכת החוזה הזוגי הבלתי כתוב" ביניכם. 

כשזוג מקים תא משפחתי חדש, יש לו משימה התפתחותית חשובה מאוד: קביעת הכללים הזוגיים, גיבוש חלוקת התפקידים המשפחתיים, הבנה הדדית של איך צריכים להיות היחסים הזוגיים, על מה כל אחד מוותר מהיחסים הקודמים שהיו לו (וזה כולל גם את הנאמנות הקודמת לבני משפחה ולחברים מהעבר) ועוד.

אין הכוונה לניתוק של קשרים אחרים, אלא להבנה שהזוגיות החדשה מקבלת עדיפות על קשרים קודמים, וכי המשימה החשובה ביותר של שניכם היא לשרטט את גבולות התא המשפחתי שלכם מול שאר העולם. "החוזה הזוגי הבלתי כתוב" הינו למעשה גם בלתי מודע. בדרך כלל, כשהדברים מתנהלים כשורה, בני הזוג אינם יושבים ומדברים על כל הסוגיות אותן ציינתי, כי כאמור - החוזה הזה הוא לא מודע וכן גם לא מבוטא במילים.

אני ממליצה מאוד לא  לחכות עם הפנייה לטיפול זוגי, מכיוון שהשלב בו אתם נמצאים- הינו קריטי להמשך הנישואין,

בברכה,

ד"ר שרה ברסלרמן

מדבריך עולה שהחשש העיקרי שלך הינו מפני הקושי להישאר ללא בן זוג אחרי הפרידה, ולאו דווקא מהוויתור על הזוגיות עם בעלך או מהשלכות הפרידה על בנך. מתיאורך את היחסים ביניכם אינני בטוחה שהמלצה לפנייה לטיפול זוגי הינה ריאלית, שכן אין בדבריך כל רמז לרצון של שניכם לשפר את היחסים ביניכם.

נשאר, אם כן, רק החשש שלך מפני הצפוי לך ב"שוק הבשר". אכן, אף אחד אינו יכול להבטיח לך זוגיות מהירה ומוצלחת מייד עם הפרידה, אך מעצם החשש שלך עולות שאלות רבות:
האם צריך להיות בכל מחיר עם בן זוג? כיצד זה היית מוכנה לחיות בניכור עם בן זוגך עד עכשיו? האם לחיים ללא חום וחברות אין מחיר נפשי גבוה יותר מאשר להיות לבד? מדוע עד כה לא ניסיתם לברר את הסיבות למצב היחסים ולנסות לשקמם? האם את סבורה שלחייך אין ערך בפני עצמם, גם אם אין את נמצאת בזוגיות רשמית כלשהי? האם בקשר חדש לא תגיעי לאותו מבוי סתום כמו בקשר הנוכחי? האם הגדרתך את תחום היחסים הזוגיים כ"שוק בשר" ש"הינו רע כיום" אינו מעיד על עמדתך הבסיסית כלפי תחום שאמור להיות רגשי?

יכולתי לשאול עוד שאלות רבות, אך נדמה לי ששאלות אלו את צריכה לברר עם עצמך, ורצוי באמצעות טיפול פרטני שיאפשר לך לבחון את התשובות להן, ולהבין את סיבת "היתקעותך" ביחסים בלתי מספקים, לפני שתהיי בשלה ליחסים חדשים. בעזרת טיפול שכזה תוכלי להיות מוכנה יותר, הן לפרידה והן לקשר חדש.
מאחלת לך הצלחה,
ד"ר שרה ברסלרמן.

שלום לך. לא ציינת האם את מטופלת תרופתית, ואם כן - האם את נפגשת עם פסיכיאטר באופן תקופתי.
לשאלתך - אין חוקים וכללים נוקשים לגבי דיכאון, בעיקר מפני שעדיין לא הכול ידוע וברור לגביו. מדי פעם מתפרסמים מחקרים חדשים, המתייחסים למקורות הדיכאון (גנטיים, כימיים, רגשיים, רוחניים, תזונתיים וכו`), ושום כיוון אינו חד משמעי. בנוסף על כך, כל אדם הינו מערכת פיזיולוגית, רגשית, קוגנטיבית ורוחנית ייחודית, עם מסע חיים שונה, עם צמתים אחרים בשלבי החיים השונים - ולעתים אנשים עשויים דווקא להתחזק עם הגיל!

כך, המשברים הקשים שעברת (וללא עזרה מקצועית?!) ייתכן שחיזקו אותך ולא החלישו אותך, כי שרדת אותם! בנוסף, דיכאון, כפי שאת ודאי יכולה להעיד, אינו מצב סטטי, אלא עולה ויורד במשך הזמן; בתוך כך גם יש שינוי בתחושת החוסר באנרגיות והחוסר במוטיבציות לעשייה. כשעזבת את הטיפול בזמנו היית במצב דיכאוני חריף, שלא אפשר לך להמשיך בו. עצם העובדה שאת כותבת לי עכשיו, מעידה על כך שמצבך היום שונה, לפחות במקצת, ועשוי לאפשר לך לעשות את המאמץ הכרוך בטיפול.

התאהבות במטפל או במטפלת הינה דבר שכיח מאוד ולא קשור לנטייתך המינית. למעשה, הרגש הזה, שבשפה המקצועית נקרא "העברה", הינו כלי מאוד מרכזי בתהליך הטיפולי. מכאן תוכלי להבין כי חשוב מאוד שתספרי למטפלת על רגשותיך. בוודאי שזו לא סיבה להפסיק את הטיפול, אלא צומת להתקדמות משמעותית של הטיפול. אינך צריכה לחשוש מתגובת המטפלת לגילוי שלך, שכן מטפל מקצועי נתקל כבר במצבים כאלו, יודע להתמודד איתם ויודע להשתמש בהם לטובת המטופל והתהליך הטיפולי.

כאן המקום לציין, שבגלל החשיבות של רגשות ה"העברה" והאמון שרוחש המטופל למטפל, אסור למטפל לנצל רגשות אלו של המטופל לתועלתו האישית. זוהי הפרה גסה של כללי האתיקה המקצועית והמוסר האנושי, ואם מטופל חש כי האינטרס של המטפל מקבל עדיפות על פני האינטרס שלו - זו בהחלט אינדיקציה להפסקת הטיפול!
בברכה,
ד"ר שרה ברסלרמן.

גם פסיכולוג וגם פסיכותרפיסט עוסקים בשיטת טיפול זהה: טיפול נפשי בשיחות. המונח "פסיכולוגיה" הינו למעשה "תורת הנפש", ואילו "פסיכותרפיה" פירושה "טיפול נפשי" - כלומר, היישום המעשי של הידע לגבי הנפש.

ההבדל הינו במסלול ההכשרה האקדמי - פסיכולוג הינו מי שרכש את מקצועו דרך לימוד אקדמי בפסיכולוגיה במסלול קליני כלשהו, והוא חייב להיות בעל תואר שני לפחות ורשום בפנקס הפסיכולוגים. פסיכותרפיסט הינו איש מקצוע שרכש את הידע והמומחיות שלו בתחומי ידע קרובים (כמו עבודה סוציאלית, ייעוץ וכו') או בלימודים ממוקדים של פסיכותרפיה, טיפול משפחתי ועוד. לימודים אלו אינם קשורים ללימודים אקדמיים, אלא הינם הכשרה מקצועית נפרדת.

מעבר לתיוג זה, כל מי שעוסק בטיפול נפשי אמור להיות מקצועי, אמין, מסור לטובת המטופל ובעל יכולת ליצור בינו ובין המטופל קשר של אמון, אכפתיות וביטחון. גם פסיכולוג וגם פסיכותרפיסט, במידה שהם מבצעים את עבודתם נאמנה, יכולים לעזור למטופל באותה מידה. תחושתך לגבי המטפל ויכולתו לעזור לך בבעייתך, כמו גם ה"כימייה" ביניכם, הינה חשובה יותר מאשר הגדרה מקצועית זו או אחרת.
בברכה,
ד"ר שרה ברסלרמן.

ראשית, עליך לעבור את הבירורים הרפואיים לגבי תפקוד הלב ותפקודים אחרים. במידה והללו אכן יימצאו תקינים, ייתכן שהלחצים בחזה קשורים ללחץ נפשי, ומסיבה זו הציע לך הפסיכיאטר את שיטת הטיפול הנקראת "טיפול קוגניטיבי-התנהגותי" (CBT).
שיטת טיפול פסיכולוגי זו מתמקדת בקשר שבין מערך המחשבות והעמדות שלנו כלפי עצמנו והעולם, ובין תגובותינו הרגשיות וההתנהגותיות. העמדה והמחשבה שלנו כלפי אירועים שונים בחיינו, מביאים לפרשנות שונה של כל אחד מאיתנו לאותו אירוע.

לדוגמה, את חשה לחץ בחזה ועוברת בירור ללמידת תפקוד הלב שלך, אך הפרשנות שלך ללחץ הפיזי ולהמלצה לעבור בירור רפואי כבר מביאים אותך לחרדה מפני היותך שייכת לקבוצת סיכון למחלת לב. דוגמה זו מראה על חשיבה שיש בה הגזמה, הנחות מוטעות וקיצוניות במסקנות.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מלמדים כיצד העמדות המוקדמות שלך, שנוצרו בשל התפתחות אישית מסוימת ואירועים טראומתיים בעבר, משפיעות על החשיבה שלך והפרשנות שלך למצבים שונים בחייך היום, וכיצד לשנות זאת.

כפי שציינת בדבריך, עברת חיים לא קלים, בלשון המעטה. האנשים שהיו אמורים להיות הקרובים לך ביותר, התומכים והאוהבים ביותר - הוריך, בעלך ובנך - אכזבו אותך והתעללו בך. אין פלא, לכן, שהאירועים בחייך עיצבו אותך להאמין ולחשוב בצורה שלילית לגבי עצמך ולגבי אנשים אחרים. כמו כן, עולה מהדברים שכתבת תחושה של בלבול, מצוקה והרגשה שלך שאת לבד בעולם.
משום כך, אני סבורה שבכל מקרה כדאי לך לחפש ייעוץ פסיכולוגי, שיעזור לך "לעשות סדר" בחייך.